זריתי לרוח אנחתי / ביאליק

שירה ארספואטית





-דברי המשורר על כאב היצירה, על התייבשות מעין היצירה ועל אי
.קבלתה של שירתו

הנושא

.שלושה בתים סימטריים, בעלי משקל קבוע וריתמוס ברור

מבנה

השיר בנוי תמונות לשון: היצירה כמוה כמעין מים חיים או
.כשלהבת אש, שמוקדָם ומקורם פנימי בלב המשורר

השירה מתוארת באמצעות מטונימיות כדמעה וכאנחה, שכן היא
.ביטוי לכאב פנימי

ציורי לשון

הדובר מצייר מצב של התמעטות, של התייבשות. מעין האור יבש
,ונותרו טיפות, מקור האש כבה ונותרו גיצים. הלב, כמקור השירה
.כמוהו כפצע מדמם כואב או כרמצי מדורה שכובתה

תהליך
התייבשות

הדובר שולח אנחתו לרוח, כלומר, לאבדון. את החול הוא מספיג
בדמעותיו, כלומר, גם הן תאבדנה במהרה. הדובר משתמש בלשון
.ציורית זו לומר כי אין קהל שקולט את שירתו-אנחתו ומשמר אותה

ההתקבלות

הדובר פונה בשירתו אל הרוח, שולח את המסר בתקווה שיקלט ע"י
אחד מאחיו. אלא ששליחת המסר על כנפי הרוח כמוה כשליחתה
.לאבדון גם כן

הסיטואציה
הקונקרטית

הדמעה, שראינו את תפקידה בשיר "ואם ישאל המלאך" כביטוי פנימי
לכאב, מופיעה גם פה. סמלי הניצוץ והאור, המופיעים בשירים
,ארספואטיים נוספים של ביאליק, מסמלים את היסוד הפנימי, האישי
.הייחודי של היוצר

סמל תשתית






חזרה לאתר הבית

חזרה לעמוד קודם

חזרה לתחילת העמוד